המאמרים של טד

תצלומי רחוב – מעבר לתיעוד סתמי נוספה: 5/31/2008
נושא: הפן הטכני צפיות: 5071
אנחנו מוצאים את עצמנו מסתובבים עם מצלמה בתנאים אורבניים – עירוניים בין אם בארץ או בעולם.
אתם ואני אוהבים להקליק את הפרצופים החולפים, לצלם את הבתים השונים משלנו, את הקבצנים, המטיילים כמונו ועוד.
בעבר עשיתי זאת רבות וכל פעם שחזרתי ממסע הצילום, התבוננתי על התמונות והתאכזבתי. אין בהן דבר מעניין. אבל – אני זוכר שראיתי הרבה דברים מרתקים – לאן הם נעלמו?
כשמצלמים ברחוב – אנחנו קצת לחוצים. הסצנות מתחלפות במהירות ותמיד ממלא את לבנו חשש כאילו אנו עושים משהו אסור כשמקליקים למישהו בפנים.
התמונות עקומות, לא ממוקדות כהלכה, החשיפות – רחמנא ליצלן – והתוצאה – מה זה מתסכלת ומשעממת. מאוד מתחשק לצלם ברחובות – אבל בדרך כלל התוצאות מאכזבות.
זה שונה לגמרי מנסיעה לאגמון ולגמלא ששם המטרה מאוד ממוקדת, יש לנו זמן להתארגן ולהשתמש בציוד הנכון. אלו נסיעות צילום "נטו" שאנחנו נערכים נפשית לקראתן.
אז מדוע שלצילומי הרחוב שלנו לא ניערך בהתאמה? אותן סצנות שראינו ושכחנו ושהפכו לתמונות משעממות שבקושי עוברות את המינימום להיות תיעוד של מקום – ניתן להיערך להן מראש.
ברור שאם יש לנו נופים נפלאים בדרך ואנחנו נוסעים לצלם נופים – החיים קלים בהרבה והתוצאות טובות – אבל אלו מפגשים צפויים ויש לנו זמן להערך נפשית לצילומים אלו.
כיצד נערכים לצילום אורבני?
מתַרגלים את העין לראות דברים. מתבוננים הרבה בתצלומים של אנשים אחרים, לומדים מהם מה מעניין אותם – ואולי זה יעניין גם אותנו.
נשאל את עצמנו – למה העין שלנו נמשכת? מה באמת גורם לנו להרגיש, לחייך, להיות עצובים?
את התהליך הזה כברתי כבר לפני הרבה שנים. לא שאינני חוטא לפעמים בצילומים סתמיים שמוצאים את עצמם בסל המיחזור של המחשב בדרך החוצה – אבל אני כבר יודע מה אני אוהב לצלם – אני אוהב לצלם סיפורים, שמשאירים את העין מתבוננת יותר מחצי שניה בתמונה.
כשאני מצליח ל"צוד" סיטואציה כזו, אני מרוצה. הרבה פעמים – בעצם, ברוב המקרים, יש זמן רק לקליק אחד – מכסימום שניים.
אז מסתובבים דרוכים ומחפשים סיפור שיעצור את הצופה ליותר מחצי שניה על התמונה.
צריך להיות זריז כמו צייד. צריך לראות סיטואציות שמרתקות, מצחיקות, מעציבות, נוגעות. צריך להסתובב עם העדשה המתאימה לצילומים אורבניים (משהו בתחום של 17 מ"מ עד 70-80 זה אידיאלי).
כמובן להיות עם כרטיס שיכול לאכסן הרבה תמונות וסוללה טעונה.
למרות שצילומים אלו הם צילומי חתף – SNAPSHOTS - אפשר להיערך אליהם.
המחיר – לפעמים יש צורך ליישר, לקרפ, לשנות את הבהירות – אבל אלו כבר שיעורי בית שאפשר לעשות בניחותא. אם השגיאות קטנות, אין צורך בקרופ מרובה או בטיפול מסיבי בבהירות ובקונטרסט.
אציג כאן סדרה של צילומי רחוב שלדעתי הם מעבר לתיעוד סתמי או ויז''ואל צילומי גרפי – אלא משהו שניתן להתבונן יותר מחצי שניה – כי יש בהם סיפור קטן.
הסדרה המוצגת כאן צולמה כולה בתחילת נסיעה לוינה בשנת 2004 ועודי משוטט בעיר. הנסיעה הזו כללה מספר גדול בהרבה של תמונות, אך לצרכי הדגמת הרעיון – הבאתי מבחר קטן על קצה המזלג.
אלו היו ימים חמים בעיר השניצלים, והרבה אנשים לא נהנו מהחום. חלק מהתמונות הוצגו בעבר במקומות שונים, אבל בשביל העברת המסר – הן תככבנה כאן שנית.
אלו דוגמאות מינוריות ופרס פוליצר לא מקבלים בשביל צילומים כאלו. אבל יש בהן מגע אנושי, עין רואה וסיפור קטן - מספיק עבורי בשביל צילומי חתף.
המוטיב הראשון – ישיבה בצל כשהשמש קופחת בחוץ – מעביר את הסיפור של החום שאפף את העיר:

השניה:

הנערה שמתקררת למשמע המים הזורמים:

עומק השדרה והישיבה בצל. כרכתי בקליק מתוכנן אחד את השדרה, הספסלים והנחים בצל:

סצנה אחרת – כרכתי את זוג הזקנים עם הצללים המתארכים של השמש השוקעת (תרתי משמע):

את קבוצת האנשים הבוהה לאותו הכיוון, חוץ מהאחרון:

כאן הספקתי להקליק פעמיים כשתמונה אחרת מראה כל אחד עוסק בענייניו – משל מגדל בבל בלב העיר.
הדמות העייפה מהחום שאיש לא בא לראות אותו מציג:

קבוצת אנשים שמתבוננת במשהו לא מובן – מה הם רואים שהאחורי לא רואה?:

ומה פשר ההעוויה של הגברת משמאל?:

חם, כולם הולכים לאותו הכיוון חוץ מהשניים ששוחים נגד הזרם:

ושם המסעדה שיש לו קונוטציות שליליות (תאכל אותה...)?:

הנגן והצל שלו ברקע – איש ק.ג.ב. שמשגיח עליו? האמרגן שלו?:

הילד השקוע במשחק כשהוריו הלכו לקנות לו גלידה?:

שלישיית אמהות וילדים:

השלט לנכים – הכיצד בדיוק?:

בהתחלה כיוונתי לצלם השתקפויות עד שראיתי את המסעדה התלויה:

משחקי הצורות:

וצמדים – הצלם בפוזה משונה:

לא התעצלתי והלכתי לצד השני לראות את הזוג:

וכבר יש לי סיפור.
צמד שני - חלונות ראווה. אם אמשיך לאכול גלידה, תהיה לי גזרה יפה, נכון?:

והמתבונן בחנות לבני נשים – למה?:

אפילו פרצוף שיושב ברחוב עם חולצה הכתוב עליה "נווה מדבר" (כיף, מים, קרירות) עם פרצוף שמראה ההיפך:

עד כאן הדוגמאות. את מוסר ההשכל תפיקו בעצמכם. אני הייתי מוכן לשלוף ולצלם וחיפשתי סיפורים מעניינים.
צייד מוצלח!




© כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר
www.kramery.com