המאמרים של טד

שפת הפרחים נוספה: 10/5/2007 3:40:00 PM
נושא: הפן הטכני צפיות: 5262
הכתבה הזו היא תקציר מתוך סדנה שהעברתי לא מכבר שקראתי לה – "הלוחש לפרחים".
קל לנו לנחש מה אנשים אחרים מרגישים. אם מתוך המבט בעיניים, אם מתוך הבעת הפנים ואם מתוך שפת הגוף.
גם אם נתבונן ביונקים גדולים שאינם אנושיים, לעתים קרובות נוכל לעשות האנשה (פרסוניפיקציה) של רגשותיהם.
נקל לראות מתי שימפנזה כועסת, מתי סוס מרוצה, מתי החתול משדר פינוק ורוצה שילטפו אותו.
למדנו לזהות רגשות בבעלי החיים, ולעתים קרובות אנחנו אפילו קולעים למטרה.
כשנבחין בפיל גדול דוהר אלינו בנהמות פראיות, לא נחשוב לרגע שבא לו להתלטף, אלא נברח כל עוד רוחנו בנו. זו כמובן דוגמה קיצונית – אבל לא חסרות הרבה דוגמאות יותר פשוטות סביבנו.
קל לנו להתחבר רגשית למשהו אם אנחנו מבינים כיצד הוא רואה אותנו וכיצד הוא מרגיש.  
בכתבה הזו ניקח את ההכרות עם העולם סביבנו צעד אחד נוסף – לעבר עולם הצומח.
נניע את מנוע הדמיון שלנו (כלי חשוב מאוד לצלמים שרוצים ליצור) ונשתמש בעולם הצומח על מנת להעביר רגשות. בבנייה נכונה של התמונה נוכל להעביר די בקלות תחושות שאופפות אותנו למראה פרחים לצופה בתמונה.
אינני מדבר כאן על מסר ויזואלי-אסטטי נטו, אלא מסר שיכול לעורר רגש אחר מאשר רגש היופי בלבד.
האם בכלל ניתן לייחס לפרחים מן הטבע רגשות? האם הם מרגישים בכלל משהו? איננו יודעים אם הם מרגישים, אבל ניתן בקלות לעשות אינטרפרטציה אנושית למה שאנחנו רואים בעולם הצומח, ולא רק אינטרפרטציה ויזואלית.
ניתן להעביר תמיהה, כמיהה, חיוך, כעס, ערגה ומה לא. מה שצריך זה רק לראות את זה בעיניים תמימות. לא לכפות, לא לאלץ, רק לראות, להתבונן ולהעביר לצופה את מה שראינו בעזרת היכולת הצילומית שלנו.
ומה אני בעצם אומר? הפרחים אולי גם מדברים. יש להם שפה מאוד דומה לשלנו, ואנחנו רק צריכים ללמוד אותה.
אנחנו רק צריכים לראות. לחוש. לדמיין.
מי אמר שפרחים זה רק צבע? הם בדיוק כמונו, רק אם נחפש היטב...

הבה נראה מספר דוגמאות למה אני מתכוון.
הדוגמה הראשונה – חורץ לשון:

תנועה כל כך אנושית למי שיש ילדים – "מי בא אלי?":

רקדניות:

רקדנית אחת:

קידה עמוקה:

ממתיק סוד:

יהושע פרוע:

היפים זרוקים:

נחבא אל הכלים:

שולף ציפורניים:

כורעת ללדת:

שבור ועצוב:

חושבני שהדוגמאות מבהירות היטב את כוונתי. כפי שראינו, עם קצת דמיון - ניתן לשייך לפרחים אנושיות. מבט קרוב, זוית קרובה, עין רגישה – מגע של רוך, יחברו אותם אלינו בקלות.
וניתן לחבר אותם לכל האספקטים המרכיבים את חיינו, צריך רק להגדיל את הרזולוציה של העין והנפש שלנו. צריך רק לראות.
הם סביבנו תמיד, ממלאים את חיינו בצבע, שמחה ואופטימיות.
יש להם לפעמים גם מה לומר לנו. רק נלחש להם את המילה הנכונה...

 


© כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר
www.kramery.com