המאמרים של טד

זרקור על עדשת טמרון 28-75 ממ / 2.8 נוספה: 12/30/2005
נושא: הפן הטכני צפיות: 5183

על העדשה הזו שמעתי וקראתי תחילה בחו"ל. הרשת היתה מלאה בשבחים על העדשה החדשה הזו של טמרון, אבל לא היו כמעט דוגמאות של תמונות. באותה עת (קיץ 2003 ) חיפשתי עדשת אמצע מהירה, ועל הנייר היא היתה מתאימה לנושא.
ידעתי שהצד הרחב שלה לא מספיק רחב כי על DSLR ה 28 מ"מ נראה כמו 42 מ"מ בניקון או 45 מ"מ בקנון. זה לא הפריע לי במיוחד כי לצד הרחב היו לי עדשות אחרות - הכוכבית היתה בזמנה הסיגמה 15-30, שהשלימה היטב את הצד הרחב החסר.
אני חושב שהייתי הראשון בארץ שהביא אותה מחו"ל (B&H), והרצתי לה מיד כמה טסטים לבדוק את איכותה. אז קודם קצת פרטים טכניים על העדשה:


המבנה האופטי שלה מאוד מסובך - 16 אלמנטים ב 14 קבוצות. היא שייכת למשפת ה DI של טמרון - עדשות מתאימות לדיגיטליות (אבל גם ל FF). ההבדל כנראה בציפויים המוקפדים יותר. לעדשה אלמנט אספרי ואלמנט ED שמבטיח תכנון טוב ומרמז על תוצאות משובחות. העדשה שוקלת 510 גרם, ומגיעה עם סך שמש.
לעדשה שבעה להבים מעוגלים (שמרמז אולי על בוקה נעים, אבל נראה בהמשך). היא עטויה בפלסטיק "טמרוני" קשיח ותכונה מצויינת שיש לה היא אפשרות המיקוד הקרובה - היא מגיעה עד 33 ס"מ מהאובייקט - ומאפשרת הגדלה של 1:3.9 - (על DSLR יותר) שזה כמעט מאקרו.
מחירה בארה"ב כ 350 דולר לגרסת ניקון, 365 דולר לגרסת קנון, 390 דולר לגרסות פנטקס ומינולטה. לא מובן למה המחירים השונים, אבל לטמרון פתרונים. בכל מקרה, המחיר הוא מועט בהשוואה לעדשות המקבילות של ניקון וקנון.
מהירות המיקוד שלה לא גבוהה אבל גם לא זחילה - בהחלט שימושית. היא ממקדת במהירות סבירה גם בתנאי תאורה לקויים ביותר (יתרונות הצמצם הגדול).
הדבר הראשון שהבחנתי בה הוא שחלק מהתמונות לא מתקבלות חדות והפוקוס מצוי במקום שונה ממה שכיוונתי אליו. בהתחלה חשבתי במדובר כאן על פוקוס אחורי, אבל אחרי כמה וכמה ניסיונות במיקוד ידני (שהיה מדויק מאוד) גיליתי שיש צורך בשתי חצאי לחיצות כדי להבטיח מיקוד מדויק. בחצי הלחיצה השניה נעשה לעתים קרובות מקצה שיפורים קל במיקוד של העדשה.
בצמצם פתוח לרווחה - העדשה חדה ושימושית אבל לא במיטבה. היא מגיעה לחדות גבוהה מאוד בצמצם 4 ואילך.
מתכונותיה הטובות - היא לא נוטה בקלות לפלייר (הבהק) ועם סך השמש אין בעיה בכלל. בנוסף, בזכות המבנה הטוב שלה והציפויים המשובחים אין לה CA (עיוותי וסטיות צבע) כמעט בכלל. גם בצילום מול אור אחורי עז היא מתפקדת באופן מושלם.
היא עובדת לא רע עם מכפלים. עם מכפל X1.4 היא מפקסת יחסית מהר והופכת ל 39-105 מ"מ צמצם 4 (60-157 מ"מ על DSLR של ניקון). רצוי לסגור שליש עד שני שליש סטופ לקבל חדות מרבית.
המכפל שהשתמשתי בו הוא המכפל 1.4 של KENKO ממשפחת ה PRO 300. גם עם מכפל X2 היא מתפקדת לא רע. המיקוד שלה איטי למדי, היא צדה (מחפשת פוקוס) בתנאי תאורה לקויים, אבל בסגירת סטופ מקבלים תוצאות חדות. אורך המוקד עם מכפל ה X2 הוא 56-150 מ"מ צמצם 5.6 (84-225 מ"מ על DSLR של ניקון).
המכפל שעובד טוב איתה הוא מכפל של טמרון X2 ממשפחת ה SP.
החלק החזק שלה בצמצם פתוח לרווחה הוא הטווח הבינוני - בין מטר לערך ל 20 מטר. זהו מרחק אידיאלי לצילום אירועים אם הזווית הלא ממש רחבה - מספיקה.
הצבעים שהיא מפיקה ניטרליים, והיא לא מגוונת את התמונות בגוונים זרים. למרבית השמחה, הבוקה שלה נאה מאוד, מה שהופך את העדשה מתאימה למאקרו עדין ולצילומי פורטרטים. השילוב של עלים מעוגלים, תכנון אופטי טוב ואיכות ציפויים משובחת מפיקים בוקה נאה מאוד. לו היו לעדשה 9 עלים מעוגלים היא היתה נכנסת לליגת העל בנושא הבוקה.
מה שמפריע לי בעדשה - המבנה ה"פלסטיקי" שלה בהשוואה לעדשות האיכותיות של ניקון וקנון. גם פעולת הזום לא מתבצעת באופן חלק - אף זה נגזר מהמבנה הפלסטי שלה. למרות שלא הולכים מכות עם עדשה כזו, יש לשמור עליה היטב מחבטות.
לו טמרון היתה מוכרת את התכנון לניקון, והאחרונה היתה בונה את העדשה כמו שהיא יודעת ומכניסה לה AFS - היתה לניקון עדשה מנצחת. רוצה לומר - אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו - ויש בה הרבה מאוד.
לניקון יש עדשה ישנה מקבילה (כמעט) - וזו ה 35-70 /2.8 עם הזום במשיכה. יש דמיון גדול בין הביצועים האופטיים של הניקון הזו והטמרון. ההבדלים הם בשוליים ובמבנה (וכמובן במחיר). יש אגב על גרסת הניקון הזו ריבייט גדול בארה"ב כעת (דצמבר 2005 ) ומחירה לא רחוק מהטמרון.
כעת ניגש לדוגמאות:


נתחיל בבוקה שלה - תכונה טובה ומבורכת. הבוקה בצמצם פתוח לרווחה עם רקע נורמלי:




הבוקה עם רקע גרוע במיוחד לבוקה - רקע המלא כתמים זוהרים - האויבים הגדולים של בוקה טוב:




העדשה עמדה בזה בגבורה, למרות הקושי העצום. אין CA, אין איבוד קונטרסט.


המבחן הבא - מבחן CA אכזרי. נושא שצולם על רקע שרוף. רוב העדשות היו מייצרות הילות צבעוניות סביב הנושא - אבל לא זו. התמונה צולמה בצמצם 3.5, בעל-חשיפה, ובכל זאת - העדשה התמודדה עם זה מצוין:




הצבעים המופקים מהעדשה נכונים ורוויים היטב. אין גיוון חריג ואין סטייה בגוון המקורי:




יכולת המאקרו שלה מבוטאת היטב בשלושת התמונות הבאות. זה איננו מאקרו 1:1 אבל העדשה מאפשרת צילום מקרוב. עם טבעת הרחקה או פילטר מקרב ניתן להגיע איתה בקלות למאקרו 1:1 - אך הדבר נכון לגבי הרבה עדשות. לבדה היא מאפשרת צילום מקרוב טוב, עד לרמה שרואים את זיפי הזקן או את האבקנים של הפרח:




דוגמה שניה:




דוגמה שלישית:




החדות שלה אפילו בצמצם 2.8 טובה מאוד, אבל היא לא בשיאה בצמצם פתוח לרווחה. מעט מאוד עדשות מסוגלות להגיע לרמות חדות גבוהות בצמצם פתוח לרווחה - עושות זאת בעיקר עדשות הטלה הארוכות במחירים של 5000 דולר וצפונה. כאן רואים את שפמו של החתול - שערה שערה, ואפילו את השערות הכהות יותר - מה שמעיד על מיקרוקונטרסט מצוין:




כדי לבדוק את חדותה בצמצם 4 במצב רחב הזוית, גייסתי לדוגמה את ה D2X. אין כל בעיה בחדות, נהפוך הוא - הפרטים הזעירים צצים החוצה (ראו את האבנים ברקע - איזה מיקרוקונטרסט נהדר):




גם במצב 75 מ"מ במטרת אינסוף היא טובה מאוד בצמצם 4, כפי שמעידה התמונה הבאה (אף היא מה D2X):




עם מכפל קנקו X1.4 - התוצאות טובות (כאן זה בסגירת סטופ אחד). המכפל איננו מדווח אחורנית את אורך המוקד הנכון ואת הצמצם הנכון כי העדשה איננה AFS. הצמצם האפקטיבי הוא 5.6:




גם עם מכפל טמרון X2 ממשפחת ה SP התוצאות טובות (אבל המיקוד איטי). הצמצם האפקטיבי היה 7 ואורך המוקד האפקטיבי היה 150 מ"מ:




לסיכום ניתן לומר שמבחינה אופטית - העדשה הזו היא יהלום. מה שמסביב קצת פחות משובח - המבנה הפלסטי, חוסר התנועה החלקה בטבעת הזום והמיקוד שאיננו AFS. לרוב המטרות היא תתאים בהחלט ותפיק תוצאות מעולות. צריך רק לזכור שישנן מצלמות שזקוקות לשני חצאי לחיצות כדי להגיע לנקודת הפוקוס הנכונה. (ב D100 זה היה חובה, ב D2X כמעט ואין צורך). יש לזכור שהרבה עדשות משפרות את המיקוד שלהן בטכניקה זו.
שורה תחתונה - עדשה מומלצת בכל פה למי שצריך את הטווח הזה - ושווה כל דולר ממחירה.



© כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר
www.kramery.com