המאמרים של טד

מונו, טרי ופנטא - סיפור החצובות נוספה: 7/31/2005
נושא: הפן הטכני צפיות: 2912
שימוש בחצובות נפוץ מאוד בעולם הצילום, בפרט כאשר נדרש דיוק רב בצילום (מאקרו, סטודיו) או בשעה שכמות האור איננה מספקת ונדרשים לחשיפות ממושכות.
החוק הפשוט שצריך לצלם לפחות במהירות של 1 חלקי אורך המוקד של העדשה על מנת לקבל תמונה חדה, נקייה מרעידות, ידוע לכל.
(למשל, בעדשה של 100 מ"מ המהירות המינימלית המומלצת לתריס היא 1/100 של שנייה).
העדשות עם המייצבים האופטיים המובנים בתוכן (VR, IS, OS וכ"ו) מאפשרות ירידה תיאורטית במהירות הצילום ביד עד שלושה סטופים, ובמקרה שלנו - עד ל 1/12 שנייה (100:2:2:2=1/12.5).
בחיי המעשה, המצב קרוב יותר ל 2 סטופים - ובדוגמה לעיל 1/25 של שנייה - גם זה לא רע בכלל. מתחת לזה, אם רצוננו בתמונה חדה וברורה, נזדקק לתמיכה.
התמיכה המקובלת היא חצובה. היא יכולה להיות עשויה מרגל אחת - חד-רגל / מונופוד, שלוש רגליים - טריפוד, חמש רגליים - פנטאפוד, ויש עוד וריאציות. חצובות החד רגל משמשות הרבה לצילומי ספורט וצילומים אחרים המחייבים שינויי מקום מהירים, הפנטאפוד משמשות לצילומים בעדשות מאוד ארוכות (1000 מ"מ ומעלה) ולשימוש בטלסקופיה.
הנפוצות ביותר הן חצובות הטריפוד - שלוש הרגליים. החומר ממנו עשויות החצובות יכול להיות אלומיניום (הרוב) או סיבי קרבון. יתרון חצובות האלומיניום הוא המחיר. יתרון החצובות מסיבי הקרבון הוא המשקל שלהן - שקל בעשרות אחוזים מחצובות האלומיניום ללא פגיעה ביציבות (אך עם פגיעה ניכרת בכיס - הן מאוד יקרות).
ישנן גם חצובות העשויות מטיטניום, קלות ויציבות ביותר - אך המחיר בשמים. לחצובות שתי דרכי פתיחה עיקריות - בתבריג ובמתקן שחרור מהיר. מתקן השחרור המהיר מאוד נוח, אך בחצובות זולות הוא מקטין מיציבות החצובה. הרבה בינינו מתלבטים איזו חצובה לקנות - כחצובה ראשונה או כחצובה מחליפה.
המלצתי - לכו על היקר. חצובה של 200 ₪ יכולה להיות נחמדה אם אנחנו לא עובדים איתה הרבה ולא מטיילים איתה, אבל כשנזדקק לה, היא עלולה לאכזב.
מניסיוני עם חצובות רבות, בסוף הכריע השיקול של המשקל, היציבות והמקצועיות. הפתרון היקר לכיס אך הזול לטווח ארוך הוא חצובת סיבי פחם. היא קלילה, יציבה, ומאריכת ימים - כי אין מה שיחליד בה.
למי שמתכוון לצלם הרבה בחוץ, ולהיסחב עם חצובה, מומלצת בחום. היא מפנה קילו או יותר של משקל עודף, או לשתי עדשות נוספות, ועובדת, ועובדת, ועובדת.
כואב קצת בכיס, אבל נשארים עם משהו להמון שנים שלא מצטערים עליו. אם זה לא מתאפשר, כדאי לבחור חצובת אלומיניום מסיבית שתוכל לשרת אותנו שנים ארוכות, במחיר של קצת ספורט של הרמת משקולות.
חצובה מוגדרת על פי משקלה העצמי והמשא שהיא יכולה לשאת. מניסיוני, המשקל שחצובה יכולה לשאת צריך להיות לפחות פי 3-4 ממשקל העדשה +המצלמה המורכבת עליה אם רוצים צילומים ממש חדים.
למשל, לצלם בשילוב של מצלמה + עדשה השוקלים יחד 3 ק"ג יש צורך בחצובה היכולה לשאת 9-12 ק"ג. נא לבדוק את הפרמטרים של החצובה שלכם אם היא מתאימה כדי לקבל צילומים חדים ממש! לפעמים, גם חצובה מאוד יציבה לא מספקת - בפרט בשעת שימוש בעדשות ארוכות.
או אז נדרשת תמיכה נוספת או פנטאפוד. בשעת שימוש עדשות ארוכות - העדשה מחוברת לחצובה והמצלמה תלויה מאחוריה לכן תמיכה נוספת יכולה להיות בצורת רגל נוספת התומכת במצלמה (מונופוד) או כזו שתלויה על אחת הרגליים של החצובה ותומכת במצלמה מלמטה.
לעדשות ארוכות יש משקל הגון. לעתים קשה לאזן אותן על החצובה יחד עם המצלמה. מערכת לא מאוזנת יהיה קשה לתפעל והתוצאות לא תהיינה אופטימאליות. על מנת לאזן מערכת שכזו יש לרכוש פלטה ארוכה שתורכב בין החצובה לעדשה ותאפשר לה לנוע יותר קדימה או אחורה כדי ליצור שיווי משקל.
ניתן להוסיף ליציבות המערכת כדי לקבל תמונות חדות יותר בכמה דרכים:
- תליית משקל כבד מתחת לחצובה (תרמיל הצילום למשל)
- נעילת מראה או השהיית קפיצתה כדי להקטין את הרעידה בשעת צילום.
- משתמשים בכבל שחרור על מנת לא לגעת במצלמה, בשלט רחוק אם יש, או בצילום מושהה (כמו בשעת צילום עצמי) אם שכחנו את אביזרי השליטה מרחוק.
טריק אחר - לקצר את החצובה על ידי קיפול שלב או שניים. כאשר מרכז הכובד קרוב יותר לקרקע, יש פחות רעידות ובעיה של טשטוש. ניתן גם בהרבה חצובות לפסק יותר את רגליהן ובכך להנמיכן - וגם כך משיגים יציבות גבוהה יותר.
"חצובה" מעניינת היא שק קטן של שעועית (קילו או שניים). אפשר להניח את השק על סלע, ענף רחב, מכסה המנוע של המכונית וכ"ו, ועליו משעינים את העדשה הארוכה.
אמצעי יעיל וטוב לייצב את הקונסטרוקציה. בסוף אפשר אפילו לבשל פסוליה... על החצובה צריך להרכיב ראש שמחזיק את המצלמה או העדשה. גם כאן מספר האפשרויות הוא גדול - וזהו כבר סיפור לפעם אחרת.


© כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר
www.kramery.com