המאמרים של טד

סיפור האבק – סאגה שלא נגמרת? נוספה: 5/19/2010
נושא: הפן הטכני צפיות: 2558
אבק אוהב להתגנב לכל מיני מקומות. אחד המקומות המעצבנים ביותר אותנו הצלמים הוא חיישן המצלמה.
גם אם לא נחליף עדשות בסופת חול סוערת, גם אם לא נחליף עדשות כלל – יגיע אבק בסופו של דבר לחיישן שלנו ויוסיף "קישוט" לכל התמונות שלנו.
אפשר כמובן לתת את המצלמה למעבדה ועבור סכום לא גבוה ינקו לכם את החיישן, אלא מה – יומיים אחרי זה הוא חוזר להיות כמו שהיה...
במקומות אחרים העליתי כמה מאמרים על ניקוי חיישן. בעיקרון, שיטות הניקוי הן ניקוי יבש וניקוי רטוב.
הניקוי היבש הוא בעצם נשיפה (לא עם הפה!!!) על החיישן כדי להסיר ממנו את האבק. ניתן להשתמש בפומפת גומי (חוקן עם פיית גומי) או עם גז דחוס.
דרך אחרת זה להשתמש עם ה ARCTIC BUTTERFLY של חברת Visible Dust שאוסף אבק על המברשת הנטענת במטען סטטי עקב סיבוב מהיר הנעשה מחוץ למצלמה (!). צריך לא מעט מיומנות להשתמש בזה אבל בסוף זה עובד.
אם מנקים בנשיפה - לא מומלץ להשתמש במיכלי אויר דחוס כי האוויר שם לא נקי, והנוזל שנפעמים נפלט מהמיכל מלכלך את החיישן עוד יותר. השיטה המועדפת היא עם מיכלי CO2 – של חברת American Recorder שניתן לרכישה בכמה חנויות בארץ. הגז הרבה יותר נקי, אלא שהוא נגמר אחרי שניים-שלושה ניקויים והמיכל לא ממש זול.
הניקוי הרטוב, עליו כתבתי בעבר, משתמש ב SWABS – מין מטאטאים קטנים עם ציפוי מיוחד המשתמשים בנוזל ניקוי מיוחד – Eclipse או דומה לו ובעזרתם עוברים על החיישן בזהירות בניגובים לאורך ולרוחב.
ה SWABS מצויים בשלושה גדלים – לחיישן APS, לחיישן FF ולניקוי הפינות.
רק לשם תזכורת ואזהרה – ניתן בקלות לשרוט את החיישן (את הפילטר המורכב עליו) אם לא נזהרים.
הקושי של הפילטר המורכב על החיישן (פילטר AA+UV+IR) הוא בערך כמו של מרגרינה היוצאת מהמקרר. קשה, אבל לא ממש קשה.
לצערי, אני מכיר כמה אנשים שניקו באלימות את החיישן שלהם או שהשתמשו לשם כך בקיסמי אוזניים או אלתור ישראלי אחר ויצאו בנזק של אלפי שקלים.
באו יצרניות המצלמות והוסיפו פטנט לניקוי אוטומטי של החיישן. החיישן רוטט במהירות אולטרא-סונית ומנער את האבק מעל פניו. האבק הנושר נדבק לסרט דביק המצוי בחלל החיישן ובא לציון גואל.
הפטנט אכן עובד, ומקטין את כמות האבק הנדבקת לחיישן ויחד עם זה – את מספר הפעמים שבו נדרש ניקוי חיישן.
עם זאת, יש אבק שמנוני שמטייל בקרבי המצלמה – אם שמגיע מבחוץ או מגיע מאבק ש"השתמן" מהמכלולים המצויים במצלמה (מכלול המראה והתריס) או עבר דרך העדשה ואסף בדרך טיפונת גריז.
זה איננו יורד בניעור האוטומטי.
כיצד נכנס האבק למצלמה – גם אם איננו מחליפים עדשות?
רוב העדשות אינן אטומות לחלוטין, ומנגנון הפוקוס ו/או הזום הוא משאבה מאוד יעילה לדחיפת אבק לקרבי המצלמה.
הניקוי האוטומטי הקטין אצלי במצלמות את הצורך בניקוי בערך פי 5. אומר, שאם הייתי צריך לנקות פעם בשבועיים, יש לי עשרה שבועות כיום בין ניקוי לניקוי ואולי אפילו יותר, תלוי היכן אני מצלם.
כל מי שהתנסה בניקוי רטוב מכיר היטב את התסכול. מנגבים ימינה ושמאלה, מנגבים למעלה ולמטה, מרכיבים את העדשה, מקליקים לבדוק – ושוד ושבר. גרגר האבק טייל מצד אחד לצד שני ולפעמים אפילו קרא לכמה חברים שלו להצטרף לביקור על החיישן.
חוזרים על התהליך שוב ושוב, בסוף מתפשרים על איזה גרגר פה ושם.
ובכן, מצאתי לזה פתרון לא רע שעובד יפה.
הבעיה המרכזית היא שבשעת הניקוי איננו יודעים ואיננו ממש רואים בעין את הגרגרים – אם ירדו או עברו למקום אחר.
מצאתי אצל חברינו ב ABS לופה (זכוכית מגדלת) – מכשיר הגדלה עם מקור אור מובנה שנקרא Sensor Loupe. הוא מיוצר על ידי חברת VISIBLE DUST ומיובא על ידי ABS.
לקחתי אותו לנסיון.
הוא נראה כך:


מצמידים אותו לפתח המצלמה אחרי הסרת העדשה והרמת המראה לניקוי, מפעילים את מתג האור – והנה מתגלים כל גרגרי האבק המוחבאים. כעת ניתן לעשות ניגוב מתוכנן ולבדוק עם הלופה מיד מה קרה.
אחרי שלושה ניסויים, וקצת ניסיון – החיישן מתקבל נקי כמו לא ראה אבק מימיו.
אפשר גם לנשוף עליו קודם עם החוקן או עם מיכל ה - CO2 ולראות אם בכלל צריך ניקוי רטוב. לפעמים לא צריך.
מה שבטוח זה שאם איננו רואים אבק עם לופה זו, הוא איננו!
כמובן שזה איננו מבטיח שבעוד שבוע לא יגיע עוד גרגר, אבל זה לפחות מבטיח שניקינו את הכל.
המוצר לא ממש חינמי ועולה כמה מאות שקלים – אבל מה זה לעומת התסכול של ניקויים חוזרים ונשנים והאבק העקשן יושב במקומו?
שוב אני חוזר על מילת האזהרה לגבי רגישות החיישן לשריטות – זה איננו משטח פלדה וגם לא משטח זכוכית אלא מין ג''ל קשה.
למי שמנקה את חיישניו בעצמו – לדעתי – זהו אביזר חובה שיחסוך זמן ותסכול.
הוא מומלץ בחום – וספציפית אני ממליץ על זה עם ההגדלה הגדולה יותר – X7, שרואים איתו כל גרגר, גם הזעיר ביותר.


© כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר
www.kramery.com